יריעות נגד שורשים מיועדות להתקנה באדניות, גינות נוי, גינות על גגות, הגנה על תשתיות.

האיטום מבוצע על מנת להגן על המבנה פני חדירת שורשים דבר העלול לגרום לנזקי דליפות ונזילות.

שורשים מסוימים מפרישים חומרים כימיים הגורמים לתגובה כימית המפרקת את היריעות הביטומניות הרגילות.

חומרי הדישון עלולים ליצור תגובה כימית חריפה בעת מגע עם היריעות הביטומניות או עם הפרשות כימיות באדמה.

בשוק הישראלי קיימים מספר אמצעים לביצוע איטום והגנה כנגד שורשים :

1. יריעות נגד שורשים המושבחות בפולימר והמיוצרות בעובי 4 מ"מ.

היריעות מכילות חומרים כימיים שונים המקנים להן עמידות גבוהה וחוזק כימי כנגד שורשים.

היריעות הנמכרות בארץ עומדות בתקן DIN 4062 המסווג את רמת עמידות היריעות כנגד שורשים   

התקן מפרט את רמת עמידות היריעות לשורשי פרחים עונתיים בעלי שורשים חלשים.

יריעה להגנה בפני שורשי עצים נדרשת לעמוד בתקן של מכון FLL.

המכון בודק מגוון סוגים של יריעות לעמידותן כנגד שורשי עצים במשך 3-4 שנים החל משתילת העץ.

2. משחות איטום אלסטיות על בסיס ממסים ליישום במריחה.

המסטיקים הביטומנים מושבחים בפולימרים המעניקים עמידות כנגד שורשים וכנגד חדירת מים.

 3. אמולסיות ביטומניות המושבחות בפולימרים המקנים להן עמידות חזקה כנגד שורשים.

יתרונן של האמולסיות הוא בעמידותן כנגד גזי קרקע וגז ראדון בפרט וכן עמידות בלחצי מים.

היישום מתבצע בהתזה על משטחים גדולים ובעיקר במרתפים או על רצפות מעל חניונים המיועדים לגינות נוי.  

4. יריעות הנקראות "מגביל שורשים" העומדות אף הן בדרישות התקן הגרמני.

המוצר עמיד בפני דשנים, רטיבות, חומצות, מיקרואורגניזם ואינו מתפרק באדמה.

היריעות לחסימת שורשים הן על בסיס פוליאתילן בתוספת פולימרים , מה שמקנה להן עמידות גבוהה

ביותר למניעת חדירת שורשי שיחים , צמחיה ועצים (לא כולל פיקוס ובמבוק).

ניתן ליישם את היריעה כהגנה על מערכות האיטום.

איטום גגות בשימוש בזפת חמה דורש התקשרות עם קבלן עתיר ניסיון.

זאת משום שבעת חימום חבית הזפת, משתחררים גזים בתוך החבית .

בעת חימום בצורה לא נכונה או בטמפרטורה גבוהה מדי, החבית עלולה להתפוצץ.

קבלן מנוסה יודע ליצור "ארובה" פנימית על מנת לשחרר את הגזים ולמנוע מצב של פיצוץ החבית.

ישנם מספר סוגים של זפת , הנבדלים בניהם בתכונות ההתארכות, עמידה בטמפרטורות, שיוב ועוד.

בעת קביעת מפרט האיטום יש להתמקד במספר פרמטרים ולפיהם לקבוע את סוג הזפת המיועד ליישום.

זפת רכה - זפת 60/70

זפת קשה - זפת 75/25

זפת לתשתיות - זפת 85/40

זפת המכילה פולימרים על בסיס SBS - זפת 795

רצוי לדעת שלא לכל מוצרי הזפת יש דרישה לעמידה בתקן הישראלי.

יש לוודא שקבלן האיטום מנקה היטב את הגג לפני תחילת העבודה.

יש לטפל במערכת הניקוז- במרזבים ,בנקזים ובמזחלות המים לפני תחילת עבודת הזיפות.

על הקבלן להתמקד בעיקר במפגשי קיר רצפה הנקראים רולקות והעשויים להיות סדוקים.

יש לטפל בסדקים הקיימים בגג לפני תחילת הזיפות.

ניתן לשריין את שכבת הזפת ביריעות יוטה או בדי פיברגלאס.

מומלץ ללוות את קבלן הזיפות בעת עבודתו ולוודא שעבודתו תואמת את מפרט האיטום שנקבע בהסכם שנחתם.

בשוק ישנם קבלני איטום שבבעלותם מכונה לחימום זפת בצורה מבוקרת ועקיפה, דבר המעניק יתרון בשמירת האיכות והתכונות של החומר.

בכל מקרה בו מחממים זפת על הגג , יש לוודא שחימום הזפת יעשה מעל תקרת הבטון כדי לא לפגוע בתכונות הבטון.

מומלץ לבצע הצפת הגג רצוי בליווי נציג של מכון התקנים, כדי לשלול קיימות של נזילות.

הזפת- ביטומן היא חומר רגיש לקרינת השמש, ובטמפרטורות גבוהות ישנה תופעת זחילה.

בתופעה זו הזפת מתחילה לקבל דפורמציה ולגלוש עם כיוון השיפועים, לכן יש לבצע הלבנת הגג.

את ההלבנה מומלץ לבצע כחודש ימים לאחר הזיפות על מנת לתת לזפת לנוח ולהתייצב במקומה.

בנייה באדמה היא אחת מצורות הבניה העתיקות בעולם.

כבר לפני כ 10,000 שנים ,בתקופה הנאוליתית נבנו בתים מלבני אדמה בצורות שונות ולא אחידות כגון: מלבן , כדור, ובצורות אובאלית.

גם בחפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל יריחו ,בחצור, ובתל דן התגלו שרידי בניה באדמה ששימשו לבניית חומות, ביצורים,ובתי מגורים.

שיטת הבניה באדמה פותחה על ידי המוסלמים והרומאים והופצה בעולם הרחב הודות ליתרונותיה כבניה קלה ומהירה.

ברחבי העולם העתיק נבנו באדמה, בתי מגורים ,מבני ציבור, ארמונות, מסגדים , מבצרים ומגדלים בשיטות בניה שונות.

שימוש בקש לבניית מבנים וגגות וכמרכיב בהכנת לבני טיט ידוע ומוכר מזה אלפי שנים.

ברחבי העולם קיימים מבנים מקש העומדים על תילם כבר עשרות שנים.  

שיטת הבניה בקש צוברת תאוצה במדינות בארה"ב , בבריטניה ובאוסטרליה.

לבניה בקש יתרונות רבים: חומר טבעי , ללא רעלים , קל ומהיר לבניה , מבודד מצוין , עלות זולה , זמין , ניתן למחזור.

ניתן להשתמש לבניה בקש דחוס או בחבילות קש גם לגגות וגם לקירות.

בבתי קש יש ליצור שיפוע חד בגג יחד עם שוליים רחבים כדי להגן על קירות המבנה ממי גשמים.

ניתן לצפות את הקירות בבוץ , טיח , או לוחות פרספקס שקופים.

הצטברות גזים בקרקע היא תוצאה של הצטברות מזהמים המצויים בין חלקיקי האדמה.

אדי המזהמים הקיימים בקרקע או במי תהום מתפשטים ועלולים לחדור לחללים תת קרקעיים ולסכן את בריאותנו.

ישנם מספר משתנים המשפיעים על חדירת אדי הגז למבנים:

עובי שכבת הבטון ברצפת המבנה , שינויי טמפרטורה , שינוי בלחצי האוויר בסביבת המבנה, זחילת האדים דרך פירי מעליות , סדקים בחיבורי קיר רצפה , צנרת ביוב, חללים פתוחים סביב צנרת חודרת , חללי מרתפים וחניונים .

בבואנו לתכנן מערכת איטום תת קרקעית, עלינו להתייחס לסוג האדמה באתר הבנייה, ובהתאם לכך לסוגי הגזים (גז רדון, מתאן, ועוד') הקיימים בקרקע.

גזים אלו הקיימים בסלעים, בקרקעות מזוהמות ובמרתפים, חלקם ללא ריח והם רעילים ומסוכנים.

במקומות אלו מומלץ לבצע דיגום גזים בקרקע ולפי תוצאות הבדיקה, יש לתכנן את מערכת האיטום.

בנוסף מומלץ להתייעץ עם יצרני/ יבואני חומרי האיטום ולקבל מהם רשימת חומרים מומלצים ומתאימים לחסימת מעבר הגזים.

בנוסף ניתן לקבל רשימת קבלנים מומלצים לביצוע העבודות.

גז ראדון

גז ראדון הנוצר באופן טבעי הוא גז ללא ריח וללא צבע.

הגז קיים בסלעים ובאדמה בכמויות שונות וזאת בהתאם להרכב האדמה , סלעים, מערות וכו'.

כמות האורניוםבסלעים ובקרקעות מתחת ובסביבת הבית, קובעים את רמת ריכוז הגז.

בנוסף לכך חוסר באוורור המרתף וחוסר ונטילאציה -חילופי אוויר ישן בחדש יתרמו לעליית רמות הגז.

גז הראדון מחלחל דרך סדקים וחיבורי בטון בין הקירות לרצפה, דרך רווחים ברצפה, פתחים מזעריים בקירות ודרך מערכת הניקוז.

לכן במרתפים אנו מוצאים רמות ראדון גבוהות ביותר.

חשיפה לכמות גבוהה של גז ראדון עלולה להביא לעלייה בסיכון לסרטן הריאות.

מי שתייה המגיעים ממעיינות ובארות מי תהום עלולים להכיל רמות גבוהות של גז ראדון.

למרות זאת, המחקרים לא מצאו קשר בין גז ראדון במי שתייה לבין סרטן במערכת העיכול ובמערכות אחרות. 

איטום נגד זחילת גז ראדון

באמצעות איטום הסדקים והמרווחים בבטון בקירות ובמפגשי קירות ורצפה, ניתן להפחית רמות ראדון באוויר.

על ידי שיפור האוורור בבית, אוורור המרתף והחדרת אויר נקי מבחוץ רמות הגז ירדו במרתף.

התקנת מערכת נידוף במרתף.

התקנת מערכת אוורור בדחיסה.

בעת בניית בתים חדשים יש להתייחס לאפשרות של קיימות גז ראדון בסביבת המבנה ולתכנן מערכת איטום העמידה בפני זחילת הגז.

מומלץ לבצע בדיקות למדידת רמות גז הראדון בבית ובסביבת המרתף כדי לשמור על בריאותנו.

התקנת מערכת אוורור בדחיסה.

בעת בניית בתים חדשים יש להתייחס לאפשרות של קיימות גז ראדון בסביבת המבנה ולתכנן מערכת איטום העמידה בפני זחילת הגז.

מומלץ לבצע בדיקות למדידת רמות גז הראדון בבית ובסביבת המרתף כדי לשמור על בריאותנו.

איטום גגות קלים יתבצע לאחר תכנון מפורט והתייחסות לטיפול במספר גורמים העשויים להשפיע על איכות האיטום.

טיפול בברגים בחיבורי הפחים, טיפול בחלודה, טיפול במפתחים בין הלוחות וטיפול במרווחים בין הלוחות.

ניתן להתייעץ עם יצרני החומרים לגבי התאמת החומרים המתאימים לגג הנדרש.

מומלץ להתייחס לכושר ההתארכות ולכושר העמידה באקלים וכן לכושר הכיסוי של החומרים.

מומלץ ליישם חומרי התזה פוליאוריתניים בעלי צבע לבן מבריק.

חומרים אלו מלבד היותם עמידים בקרינת UV , הינם בעלי כושר עמידה גבוה בשינויי אקלים וכן בכושר כיסוי רב ובעלי קיים ארוך.

החומרים הפוליאוריתניים יהוו מערכת בידוד בנוסף ליתרונות האיטום שלהם.

איטום ביריעות ביטומניות מומלץ לבצע לאורך הגג ולא לרוחבו כלומר מלמטה למעלה וזאת כדי לא ליצור מקומות בהן יתהוו שלוליות.                                

שלוליות אלו יגרמו בעתיד לריכוז זפת ולכלוך ועקב כך יגרם כשל במערכת האיטום.

שיטת איטום נוספת היא הנחת חומרי בידוד בין צלעות הגג ועליהם להדביק יריעה ביטומנית בעובי 2 מ"מ ועליה לרתך יריעה ביטומנית בעובי 5 מ"מ.

כך אנו מקבלים מערכת בידוד איכותית יחד עם איטום בעובי 7 מ"מ.

גגות אלו הינם לרוב בעלי שיפועים חזקים ולכן מומלץ להתקשר לביצוע העבודה עם קבלן בעל אישור לעבודה בגובה לפי התקן הישראלי.

איטום מרפסות וחדרים רטובים על גבי הריצוף דורש עמידה בדרישות ת"י  2279. 

תקן זה מגדיר את ההתנגדות להחלקה במשטחי הליכה , אזורים מרוצפים וחדרי שירותים.

איטום משטחים מרוצפים ניתן לבצע בחומרים סילוקסנים ופוליאוריתניים מתקדמ ים וללא הרמת הריצוף.

ביצוע האיטום בחומרים אלו אינו גורע מהדרישה לעמידה בתקנים בעת ביצוע האיטום הראשוני לפני הריצוף, ואיננו מהוה תחליף לכך.

כדי לבצע איטום על הריצוף הקיים ניתן להשתמש בחומר מסוג: סילוקסן המבוסס על מדללים וכן בחומרים פוליאוריתניים.

חומרים אלו ישמשו כשכבת איטום וציפוי עליונה וסופית.

הסילוקסן , הנקרא גם סילר, מבוסס על מדללים והינו חומר שקוף לגמרי שאינו משנה את גוון המשטח.

החומר מיועד ליישום באימפרגנציה – הספגה ולאטום משטחים סופגים.

את הסילר ניתן למרוח או להתיז על קירות חוץ , משטחי חיפוי משיש ומאבן טבעית, טיח צמנטי , בטון, לבנים צמנטיות, שפריץ מינראלי ורובה צמנטית.

הסילוקסנים הינם חומרים מונעי ספיגה , בעלי כושר חדירה למשטח ודחיית מים מעולה.

בנוסף קיימים מוצרים פוליאוריתניים חזקים , אלסטיים ובעלי היצמדות מעולה וברובם מבריקים וגמישותם נמוכה.

לפני יישום החומר יש לתקן את הרובה ולמלא את הפוגות ולמרוח פריימר- שכבה מקשרת לחיזוק הדבקת שכבת האיטום.

החומרים הפוליאוריתניים הינם שקופים לחלוטין ואינם משנים את גווני האריחים הם בעלי קיים ארוך, ומהווים פתרון מהיר ויישום קל לבעיית רטיבות ונזילות.

החומרים הינם בעלי הידבקות מעולה , עמידות גבוהה בפני קרינת UV , עמידות בכימיקלים שונים, עמידות גבוהה בשריטות ובשחיקה וניתנים ליישום על מגוון אריחים.

החומר הפוליאוריתני מבוסס על מדללים והוא בעל ריח חריף.

לפני השימוש יש לוודא את עמידת החומרים בתקן נגד החלקה antislip.

לשיפור ועמידה מוחלטת בדרישות התקן , מומלץ לפזר אבקת זכוכית למניעת החלקה.